החלטה בתיק בג"ץ 8841/04

1.        בפני בקשה למחיקת ההליך שבכותרת לאור הסכמתו של המשיב להעניק לעותרות אזרחות ובקשה להחזר אגרה. אשר על כן, אני מורה על מחיקת ההליך שבכותרת. האגרה תוחזר לעותרות, בניכוי האגרה הקבועה בפריט 8 (א) לתוספת הראשונה לתקנות בית משפט (אגרות), תשמ"ח - 1987, ובהתאם להחלטה בבג"ץ 6490/04 (טרם פורסם, החלטה מיום 13.1.05).

2.        העותרות מבקשות שאפסוק להן גם הוצאות ושכר טרחת עורך דין. לדבריהן, הן הגישו בקשה להתאזרחות בתאריך 17.2.03 וזאת בהתאם לחוק האזרחות, תשי"ב - 1952 והתקנות שהותקנו מכוח אותו חוק. בתאריכים שונים פנו למשרדי המשיב במזרח ירושלים, הן ישירות והן באמצעות בא כוחם. בכדי להכריע בבקשתן, הן נתבקשו במספר הזדמנויות להמציא מסמכים שונים או מעודכנים, ולטענת העותרות, הן נענו מיד לכל דרישותיו של המשיב והמציאו את כל אשר נדרשו להמציא לשביעות רצון פקידי המשיב. למרות זאת, נפלו כל פניותיהן על אוזניים אטומות ועל כן, ביום 29.9.03 פנו בעתירה לבית משפט זה (בג"ץ 8755/03). המשיב בתגובתו לעתירה טען כי המבקשות לא המציאו מסמכים מספיקים להוכחת מרכז חיים. בעקבות הודעתו זו, המציאו המבקשות את כל המסמכים ובעקבות כך נדחתה העתירה על ידי בית המשפט בקובעו כי העתירה מוקדמת, וכי עניין של המבקשות נמצא בטיפולו של המשיב והוסיף כי מן הראוי שהחלטתו תינתן בהקדם. עוד מוסיפות המבקשות כי למרות הזמן שחלף מיום הגשת הבקשה על ידי המבקשות ב17/2/03, הרי שמיום המצאת המסמכים ביום 3/11/03 ומיום מתן פסק דינו של בית המשפט ביום 10/2/04, המשיב לא מצא לנכון להכריע בבקשת האזרחות, וכל הפניות של המבקשות ובא כוחן עלו על שרטון, על כן פנו המבקשות בעתירה נוספת ביום 28/9/04. עצם הגשת העתירה היא שהניעה את המשיב בכדי לטפל בבקשתם כראוי ובהתאם לדין ולמנהל התקין. המשיב בתגובתו משאיר את עניין פסיקת ההוצאות לשיקול דעתו של בית המשפט.

3.        לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיב, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. נוכח עמדתו של המשיב שוכנעתי כי אכן אופן התנהלותו בטיפולו בבקשתן של העותרות היה לקוי. גם אם אניח כי בהליכים שקדמו לפסק הדין בבג"ץ 8755/03 לא נפל דופי, הרי ששוכנעתי כי בכל הקשור בהתנהלות המשיב למן פסק הדין מיום 10.2.04, יש ממש בטענות העותרות וכי ניתן לקבוע, כי התנהגות זו של המשיב היא שהובילה לצורך בהגשת העתירה לבית משפט זה. הלכה למעשה, חלפו שנתיים ימים בין הגשת הבקשה המקורית לבין סיום הטיפול, כאשר חלק ניכר מן המסמכים כבר היה מצוי בידי המשיב עוד בעת הגשת העתירה הראשונה. חלפו למעלה משבעה חודשים נוספים מפסק הדין בעתירה הראשונה ועד להגשת העתירה השניה. במצב דברים זה מוצדק הוא על פי הדין לזכות את העותרות בהוצאותיהן (ראו בג"צ 846/93 שייך סלימאן אל נסאסרה נ' שר הבינוי השיכון, פ"ד מח (4) 217). אשר על כן ישא המשיב בהוצאות העותרות בסך כולל של 10,000 ש"ח. סכום זה ישא ריבית והצמדה כחוק מיום החלטתי זו ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, י"א באדר א' התשס"ה (20.2.2005).

                                                             יגאל  מרזל

                                                                  ר ש ם 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: